וודאי שכולנו תומכים באופן הנחרץ ביותר בחזרתם של תושבי הצפון לבתיהם. אבל איך נעשה את זאת? מה הכי חשוב וחסר לתושבי הצפון כיום? התשובה היא כמובן הביטחון. מה שיעניק להם הכי הרבה ביטחון הוא שהם יפסיקו להיות “תושבי קו העימות”, כאשר את הכפרים השכנים המוסלמיים תומכי החיזבאללה יחליפו יישובים יהודיים פורחים. בנוסף, הגליל והגולן יהפכו למרכז החדש כאשר הם יפסיקו להיות יישובי ספר. ביטחון יהיה רק אם נדע להכריע את האויב, וזה אפשרי רק באמצעות התיישבות.

דרום הלבנון יתרוקן במהלך המלחמה הקרובה ותושביו יברחו צפונה, וברור מאליו שהדבר השפוי הוא לא לתת לאוכלוסיה השיעית לחזור – זה אינטרס קיומי של המדינה למנוע זאת. כמו הסורים שברחו מן הגולן במלחמת ששת הימים ולא הורשו לחזור. לכן, כשם שאף אחד לא שואל מי שומר על ההתיישבות היהודית בגולן, ככה לא יהיה צורך בשמירה מיוחדת עבור ההתיישבות היהודית בלבנון.

ההיסטוריה מראה וההגיון מצביע על כך שההתיישבות היהודית בשטח שייכבש בלבנון היא הערובה היחידה האמינה לכך שמדינת ישראל לא תיסוג מן השטח ותפקיר את עצמה שנית, והיא גם הערובה היחידה האמינה לכך שהאויב יבין שהמלחמות לא כדאיות לו, כי הוא מפסיד בהן שטח לתמיד.

כל הסכם שיושג עם החיזבאללה ישאיר אותו בכוחו ולא יאפשר את חזרתם של תושבי הצפון לביתם. בנוסף, הסכם יאפשר לחיזבאללה להתחמש עוד ועוד ולתקוף אותנו בהפתעה. את הריבית הזו נשלם בעוד שנה שנתיים. יתרה מכך, הסכם שיכלול נסיגה כלשהי של מדינת ישראל ישדר כניעה ורק יזמין עלינו מלחמות נוספות בהזדמנות הנוחה לאוייבינו. אין ברירה, את ההלוואה עם הריבית המופקרת שלקחנו בבריחה מלבנון צריך לפרוע אחת ולתמיד.